רשלנות רפואית באבחון מחלה 

בשנת 2004 לקתה הגברת מרים לוי (שם בדוי) בסרטן המעי הגס, כשהיא בת 30 שנים בלבד. בגין הנסיבות הרפואיות סביב איחור אבחון המחלה, הגישה מרים תביעת רשלנות רפואית כנגד רופאת המשפחה וקופת החולים בה היא חברה.

תחילת המקרה בפברואר 2004, אז פנתה מרים לראשונה לרופאת המשפחה שלה, והתלוננה על כאבים ואף דימום בזמן היציאות. וכך, במהלך החודשים הבאים, הסתובבה מרים בין מספר רופאים, עברה בדיקות שונות, כשבגופה מתפתחת מחלת הסרטן שגרמה לבסוף לחסימת המעי הגס שלה. בינואר 2005, בחלוף 11 חודשים, הופנתה מרים לבית החולים כשהיא סובלת מכאבים קשים, ובדיקת C.T. העלתה כי גידול ממאיר התפתח בגופה וחדר את שכבות דופן המעי שלה.

מרים טוענת, כי על אף שלמרבה המזל היא החלימה מהמחלה, הייתה רשלנות רפואית מצד רופאת המשפחה, ורשלנות זו הובילה לכך שהיא סבלה מחסימת מעיים מלאה, נאלצה לעבור ניתוח חירום ואף עברה טיפולי כימותרפיה במשך כחצי השנה. 

מנגד, מכחישים רופאת המשפחה וקופת החולים את טענותיה של מרים בדבר רשלנות רפואית, וטוענים, כי הטיפול שניתן לה היה ללא פגם או דופי, והאיחור בגילוי המחלה נבע ממחדלים של מרים עצמה, אשר נמנעה מהמשך מעקב וטיפול, כפי שנתחייב ממצבה הבריאותי וכפי שנדרשה.

בית המשפט בחן את השתלשלות האירועים, וקבע כי בנסיבות העניין, במקום בו קיימת סתירה בין עדותה של מרים לבין התיעוד הרפואי, יש להעדיף את התיעוד הרפואי. כמו כן, סבר בית המשפט, כי מרים לא עשתה די לבירור בעיותיה במהלך התקופה. כך למשל, היא התעכבה עם הבדיקה במכון הגסטרו ולא ביצעה את בדיקות המעבדה אליהם הופנתה.

בית המשפט הגדיר, כי הכרעה בשאלת קיומה של רשלנות רפואית מצד רופאת המשפחה, צריך שתיעשה בהתאם לאמות מידה של סבירות בזמן אמת, ואין זה נכון להיות חכם בדיעבד, כשכבר ידוע כי מרים הייתה חולה בסרטן באותה תקופה, ועל כן יש להתחשב, בין השאר, בנדירות של סרטן המעי הגס אצל נשים בגיל 30.

לגבי התנהלותה של רופאת המשפחה בחודשים הראשונים, סבר בית המשפט, כי היא אכן עמדה בדרישת הסבירות, ופעלה בצורה שאינה עולה כדי רשלנות רפואית. אך עם זאת, החל משלב מסוים התנהלות הרופאה כבר לא עמדה במתחם הסבירות ואף עלתה כדי רשלנות רפואית. זאת, מאחר שהיא ידעה שמרים סובלת מכאבים במשך עשרה חודשים, כי ירדה במשקל, כי סבלה מאנמיה, וכי חרף העובדה שעברה בדיקות שונות, טרם אובחן מקור הכאבים.

לפיכך, קבע בית המשפט, כי על הרופאה היה להמשיך את הבירור הרפואי, ולא להסתפק בהפנייתה של מרים לחדר המיון, כשבנוסף, היה עליה לברר עם מרים את תוצאות הפנייתה למיון. משלא עשתה זאת, נמצא כי התנהגות הרופאה עולה כדי רשלנות רפואית, ועליה לפצות את מרים על כך. בית המשפט העריך את היקף הנזק שנגרם למרים בכ-1.2 מליון ש"ח, אך חייב את קופת החולים לשלם רק כמחצית הסכום, לאור רשלנות תורמת מצד מרים.

תא (ת"א) 37740-08